בתחילת השנה נמסר כי בכרמלית נסעו בשנה החולפת לא פחות ממאה אלף נוסעים. זהו שיא של כל הזמנים לכלי התחבורה התת-קרקעי המיוחד הזה, שמעולם, כך נראה, לא ידע עדנה שכזו מאז נפתח לראשונה בשנת 1959. גם לא כששב ונפתח לתנועה בשנת 1992.

100 אלף נוסעים בשנה הם קצת יותר מ-8000 נוסעים בחודש, וכ-320 נוסעים ביום. לכאורה, זה לא הרבה. 320 נוסעים ביום הם כ-15 נוסעים בשעה בלבד בממוצע ובסך-הכל מספר חד ספרתי ממוצע של נוסעים בכל הפעלה והפעלה.

ובכל-זאת, זהו הישג. זהו הישג כיוון שהכרמלית נוסעת בתוואי שרובו חסר עניין וצורך לרוב התושבים. מרכז הכרמל ירד מזמן מגדולתו והוא כמעט ריק היום, רחוב גולומב מעולם לא היה בעל חשיבות יוצאת דופן, וגם התחנות בהדר (מלבד אולי מסדה) כבר מזמן אינן מזמנות אליהן את תושבי העיר. למעשה, אם לא העיר התחתית המתחדשת והשוקקת, ספק אם הייתה תכלית כלשהי לנסוע בכרמלית.

מי הם אותם נוסעים? למרבה השמחה והפליאה, הכרמלית זוכה להתעניינות לא מועטה בקרב התיירים המטיילים בחיפה, בעיקר אלה המטיילים בה באופן עצמאי. היותה "הרכבת התחתית הקצרה בעולם והתלולה בעולם" כפי שהיא מוכרת במדריכי הטיולים (זו הגדרה שגויה. הכרמלית היא מעלית, פוניקולר, לא רכבת. אבל היא כן הפוניקולר היחיד בעולם הפועל מתחת לאדמה), מביאה אליה מטיילים סקרנים – מהעולם ומהארץ. הכרמלית, מסמלי חיפה המובהקים – היא אטרקציה בינלאומית של ממש!

ומי עוד נוסע בה? חיפאים כמובן. כאלה שרוצים להגיע להדר או לעיר לצורכי בילויים או סידורים או לסתם טיול נחמד. אלה שאין להם מכונית או שמעדיפים להשאירה חונה בחנייה. יותר ויותר ישראלים, ובעיקר צעירים המודעים לסביבה, למושגי הקיימות ולעירוניות בת זמננו, מעדיפים להתנייד ללא כלי רכב צמוד משלהם ולהשתמש יותר ויותר בתחבורה ציבורית. הם משלמים בכך מחיר לא פשוט. תחבורה ציבורית אמנם זולה בהרבה משימוש ברכב פרטי, אך זמינה פחות, גוזלת (בתוך העיר) זמן נסיעה רב יותר, צפופה לעתים ולא תמיד נוחה ובעיקר לא תביא אותך תמיד בדיוק אל הנקודה שאליה אתה מבקש להגיע. ועוד חסרון משמעותי יש לה: היא לא זמינה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

התמסרות לתחבורה ציבורית היא התמסרות לרעיון, לאידיאה, למציאות אלטרנטיבית. היא כמעט בגדר קריאה למרד. לא, לא מרד שמבקש להחריב אלא להפך – מרד המבקש לתקן; מרד המבקש להשיב את החברה האנושית כולה לא רק אל הרחוב הפיסי אלא אל השותפות המטאפורית.

הכרמלית היא הסמל המובהק של המאבק הזה, המאבק להשבת החיפאים אל התחבורה הציבורית. את המאבק הזה חייבת להוביל העירייה והעומדת בראשה. היא מבינה יותר טוב מן הפקידים בירושלים כי בעירוניות בת זמננו מקומות חנייה הם בזבוז משווע של שטחי ציבור. היא מבינה מצוין כי הרחובות נועדו להולכי רגל ולרוכבי אופניים ולנוסעים בתחבורה הציבורית ולא למכוניות. והיא זו שצריכה להוביל לא רק את הפעלת הכרמלית גם בשבתות, אלא בעיקר את התכנית לכריית מנהרות והרחבת הכרמלית אל כל שכונות הכרמל.

סקר שימושים כזה או אחר הפוסל את הרעיון בשל "חוסר כדאיות כלכלית" – אינו רלוונטי וחוטא למטרה. הוא אינו רלוונטי כיוון שהוא אינו יודע לנבא איזה שימוש עתידי יהיה במערכת. הניסיון הבינלאומי מלמד שכשישנה מערכת תח"צ יעילה, זמינה וזולה – הנוסעים כבר יגיעו. והיא אינה רלוונטית כיוון שיעילותה של תחבורה ציבורית אינה נמדדת בכסף – היא נמדדת בערכים.

ראש העיר יודעת זאת וצריכה, לכן, להוביל את נס המרד.

"כלבו", 18.01.2020

להוביל את נס המרד