הקיץ המוטרף והמוזר ביותר אי פעם עומד להסתיים, קיץ שהיה המשך טבעי לאביב האבוד והקדמה מעוררת דאגה לסתיו שבפתח. דווקא בספטמבר, בשלהי העונה ולקראת חגי תשרי, מאמירות הטמפרטורות מעלה ועומסי

הצהרתה בתחילת החודש של שרת התחבורה החדשה מירי רגב על תמיכתה במאבקם של ראשי הרשויות בעמק יזרעאל למען הקמת נמל התעופה המשלים בנבטים ולא במגידו עשויה להיות הרת גורל לעתידו

לפעמים רק מילה אחת מתאימה לתאר את מהות החיפאיות: תסכול. תסכול מעיר הדורכת במקום ולא מצליחה להתרומם למיצוי הפוטנציאל שלה; תסכול ממצבה העגום של התיירות בעיר, עוד לפני עידן הקורונה;

הקורונה הזאת היא עסק ביש. באמת. התייחסתי אליה כאל מלחמה שקטה, אבל לא כזו שנהרגים בה חיילים ונחרבות בה ערים, אלא כזו שבה כולנו חיילים המוצבים בחזית ומה שנחרב הוא

בתחילת השנה נמסר כי בכרמלית נסעו בשנה החולפת לא פחות ממאה אלף נוסעים. זהו שיא של כל הזמנים לכלי התחבורה התת-קרקעי המיוחד הזה, שמעולם, כך נראה, לא ידע עדנה שכזו

מקום נפלא הוא עכו העתיקה. החומות המבוצרות המזדקרות מן הים; הטיילת המרהיבה הצופה אל מפרץ חיפה ואל העתיקות שבמימיו; הבתים הלבנים והתכולים ובתי האבן הערביים הבנויים בצפיפות חיננית; הסמטאות הצרות,