המשורר נתן זך, שהלך בסוף השבוע שעבר לעולמו, ראוי להנצחה הולמת בחיפה. המשורר המהפכן, שעלה כילד ממולדתו גרמניה והתיישב עם הוריו בשכונת הדר, היה פורץ דרך בשירה העברית המודרנית. הוא

מהפכות כבר לא פורצות בן רגע. מהפכנים כבר אינם סוחפים המונים ברחובות ומובילים אותם בגאון לעבר הכיכר הראשית בחרב שלופה או עם דגל מתנוסס וקריאות “אחרי!”. המאה ה־20 תמה ועמה

אין עוד שום עיר ושום יישוב בישראל שמתפתחים בקצב כה מסחרר וכה מרשים כמו בירתנו ירושלים. בכל ביקור שלי בעיר (ואני מקפיד לבקר בה לפחות פעמיים-שלוש בשנה) אני נפעם מחדש

השבוע למדתי כי פלאפליות חיפאיות מוכרות ואהובות עד מאוד החלו להפעיל משלוחים לבתי הלקוחות לאחר שניסיונות חשאיים לאפשר ללקוחות להגיע לדוכן ולהזמין לעצמם מנה בטייק אוויי עלו בתוהו. פקחים עירוניים

זהו סוכות של געגוע. געגוע לריח הגשם הראשון, געגוע לטיולי טבע ונוף, געגוע להררי ילדים ומשפחות הגודשים את הפארקים, את הגנים ואת האתרים השונים, ואפילו געגוע לקולות שחוק וזמר הבוקעים

עירוניות אמיתית אינה דבר מה אשר נעשה מעצמו. מאז ראשית המהפכה התעשייתית בשלהי המאה ה-18 והאצת האורבניות בערי המערב ובכלל, העיר איננה עוד רק יישוב גדול שמאוכלס בצפיפות יחסית ובעל

עוד ערב חג בסגר, עוד ערב חג עצוב. זהו ערב שובר לב מפני שמיליונים ייאלצו לחגוג את השנה החדשה לבד, בחברת משפחתם המצומצמת בלבד, בלי הוריהם או סביהם המבוגרים ובלי

הקיץ כמעט חלף, הסתיו כבר בפתח, וחיפה עדיין דורכת במקום בכל הקשור ליכולתה למצות את פוטנציאל התיירות והתיירים שבאים אליה. מאז פרוץ המגיפה בחודש מרץ, מספר התיירים הזרים בישראל הוא