הביטו היטב במרכזים המסחריים, מרכזי הקניות, מרכזי הבילוי והקניונים העירוניים. בעודכם פוסעים להליכת אחר הצהריים או הערב שלכם ובעודכם נוסעים במכוניתכם לסבב קניות הכרחי או סידורים חיוניים בשכונות העיר – בהדר, בכרמל, בנווה שאנן, אחוזה, שפרינצק, המושבה הגרמנית או קריית אליעזר – העיפו מבט ממושך בחנויות, בבתי הקפה, במסעדות, בפאבים, בדוכני המזון ובשאר בתי העסק הקטנים הפזורים בכל רחבי העיר.

על המבט להיות ממושך, בוחן, מפוכח, מהורהר. הוא צריך להימשך דקות ארוכות, לא סתם כמה שניות של מבט חפוז ואגבי. בחנו את חלון הראווה, את השלט הצבעוני, את הכסאות ההפוכים… הביטו בחשיכה שבפנים, בדלפק הריק, בבריח הנעול, אולי בשרשרת שנכרכה סביבו.

זהו מבט עצוב.

אלו הם בתי עסק שנסגרו בהוראת ממשלה עקב המגיפה ולא ברור מתי יפתחו שוב ובאיזו מתכונת. אלו הם מפעליהם האישיים של מאות ואלפי חיפאים שבנו אותם במו ידיהם, מרפקיהם, רגליהם, מוחם והונם העצמי, והשקיעו בהם במהלך השנים את כל כספם ומרצם וגם נטלו מהבנקים הלוואות עצומות, אשר הותנו מן הסתם בתכנית עסקית, שגם עליה עמלו זמן רב. את התכנית העסקית אפשר כעת לזרוק לפח. את ההלוואות לא ידוע אם, מתי וכיצד יוכלו אי פעם להשיב. על הונם העצמי ואלפי שעות העבודה ששרפו אין בכלל על מה לדבר. הם הלכו לבלי שוב.

אלו הם מקורות פרנסתן של אלפי משפחות. אם, כפי שמסתמן, גם לאחר שישוב המשק לפעילות חלקית סדירה עדיין יעמדו בתוקפן כל המגבלות על התקהלויות מעל למספר מסוים של בני אדם, מרבית בתי העסק הללו יישארו סגורים גם אז או לפחות יצטרכו לצמצם את פעילותם למינימום שיותר להם. סביר שרבים מהם, אולי רובם, לא ישובו לפעילות כלל כיוון שעלויות ההפעלה יהיו גבוהות יותר מההכנסה הצפויה. וזאת עוד בלי להתייחס כלל לשאלת יכולתם של בעלי העסקים לשוב ולהפעיל את העסק במצב הנוכחי גם אם יותר להם לשוב לפעילות רגילה.

התוצאה הבלתי נמנעת היא שאלפי משפחות חיפאיות (וכמובן גם בכל חלקי הארץ) עלולות להידרדר עתה אל עבר פי התהום ללא כל תקווה לצאת ממנו בעתיד הנראה לעין. ההשלכות הן עצומות: משפחות ללא פרנסה הן משפחות הרוסות, כלכלית וחברתית. בהיעדר תעסוקה ואופק כלכלי, המתח מתעצם, התסכול גובר, הייאוש משתלט. משכנתאות חוזרות, המחאות גם – והמשפחה כולה קורסת. לפעמים גם מתפרקת. זהו מצב המאפיין כל אדם שאיבד את מקור הכנסתו אבל הוא חמור שבעתיים עבור אדם שאיבד ברגע אחד את חלומו, את מפעל חייו, לפעמים את תכלית קיומו.

מי יפצה אותו על שברון הלב? על התנפצות החלום? על היאוש?

זהו המחיר האישי של כל אחד ואחד מבעלי העסקים הללו והוא איום ונורא.

אבל את המחיר הנוסף, הציבורי, העירוני – את המחיר הנוסף הזה משלמים כולנו והוא נורא לא פחות. כי עורך הדין החיפאי ישוב למשרדו וימשיך לייצג את לקוחותיו, ורואה החשבון ימשיך למלא ולהגיש דוחות, וטכנאי המזגנים והשרברב והזגג והמסגר – כולם ימשיכו בעבודתם וגם בעל דוכן הפלאפל ישוב בקרוב למכור את כדוריו הלוהטים.

אבל כאשר חנות האופנה לא נפתחת והמסעדות שבמרכז המסחרי סגורות והפאב השכונתי נעול על בריח ובתי הקפה מושבתים כולם – זהו מחיר עירוני כבד מנשוא. מהו הטעם ב"חזרה לשגרה" כשתבוא ואיזו מין "שגרה" היא זו כשאי אפשר לשבת בבית קפה, לשתות או לאכול דבר מה, להפגש עם חברים או קרובים או עמיתים, לשוחח או לעבוד? ואיזו מין שגרה היא זו כשאי אפשר לשבת עם המשפחה לארוחת ערב או צהריים במסעדה אהובה? ומה הטעם בסוף השבוע אם אין פאבים לצאת אליהם?

כי מהי עיר בסופו של דבר? הלא בית צמוד קרקע בכפר או במושב, עם חלקת אדמה ירוקה, מטע עצי פרי פרטי וערסל מתנודד לו לאטו בחמה נעימים הרבה יותר לרובנו מאשר דירה צנועה בבניין מגורים משותף, עם שכנים שלא בחרנו ובעיות חניה.

עיר לא בהכרח מספקת "איכות חיים" אבל היא מספקת את החיים עצמם. תרבות, קולינריה, רחובות שוקקים – אלה החיים וזו העיר. הביטו בדממה בחללים החשוכים הללו ונסו לדמיין את חייכם בלי כל אלה.

"כלבו", 12.05.2020