"בתקופה הקרובה אני אספר לכם לאן נעלמו הכספים שלכם, שלנו – עשרות ואף מאות מיליוני שקלים ואיך אני עומדת להחזיר אותם אליכם". כך פתחה ראש העיר קליש-רותם את הסרטון שהעלתה השבוע לדף הפייסבוק שלה תחת הכותרת הדרמטית "ניקוי אורוות – פרק 1".
בסרטון (ובפוסט שהתלווה לו) מתארת ראש העיר כיצד בשנות השלטון הקודם העבירה העירייה לכאורה תקציבים שונים ומשונים לאגודות ומועדוני ספורט חיפאיים ללא קריטריונים ברורים, ללא שקיפות, ללא פיקוח. היא מציינת כי היו אגודות שזכו למימון כפול בעוד אחרות לא זכו למימון כלל; איך הקצאת המגרשים לאימונים ולתחרויות הייתה שרירותית וללא שקיפות; איך הניקוד שהוענק למועדונים לצורך קביעת זכאות למימון היה לא ברור ולא שקוף ועוד.
בקיצור, על-פי דוח הבדיקה של מחזיק תיק הספורט היוצא, סגן ראש העיר נחשון צוק, בתקופתו של יונה יהב נוהל מערך הספורט באופן רשלני, בלתי מקצועי ותוך בזבוז משווע של כספי ציבור.
הממצאים, אם הם אכן מדויקים, הם חמורים. תפקידו של נבחר ציבור הוא לשמור היטב על הקופה הציבורית, למנוע בזבוז כספים שלא לצורך ושלא כדין ובאופן כללי לשאוף לשקיפות מלאה על מעשיו ומהלכיו הציבוריים.
אבל "ניקוי אורוות" הוא ביטוי בעייתי מאוד בכל הנוגע למוסד ציבורי. זהו ביטוי ההופך אוטומטית את כל הפקידות בארגון, ובפרט זו שנבחרה בתקופת השלטון הקודם, לחשודה מיידית הן בנאמנות עיוורת לשלטון הקודם, הן בהתנהלות בעייתית על גבול הפלילית.
זוהי עמדה בעייתית מאוד לכל נבחר ציבור אבל היא בעייתית שבעתיים כאשר הנתונים שנמצאו בדוח הבדיקה לא פורסמו כלל. פורסמו "שורות תחתונות" אמנם, אך ללא ציון האגודות, ללא ציון הסכומים וללא ציון אי ההתאמות. יציאה בהאשמות גורפות כלפי גורמים עלומים בתקופת המשטר הקודם, בלי לציין מפורשות מיהם אותם גורמים ובלי להציג נתוני אמת מלאים, מלבה יצרים ושטנה בקרב התושבים באופן גורף כלפי הפקידות העירונית באשר היא. שהרי אם איננו יודעים מי הם אלה שמעלו לכאורה בכספי הציבור וניהלו אותם באופן כה מחפיר – מוטב לחשוד בכולם ולהניח שהפקידות העירונית באשר היא מושחתת.
וכאן בדיוק מצויה הבעיה העיקרית בפוסט המאשים של ראש העיר, כמו גם בפוסטים קודמים ובהתבטאויות קודמות העוסקות ב"ירושה הפיננסית" שהותירה העירייה הקודמת למחליפתה. ההאשמות מרובות: הגרעון העירוני עצום, החוב חסר תקדים, בזבוז הכספים משווע, ההתנהלות כושלת ופושעת!
אלה מלים קשות שאינן מגובות כלל במסמכים (או לפחות לא מסמכים שפורסמו ברבים), אינן מציינות אחראים ובעיקר אינן מאפשרות שיח ציבורי ודיון איכותי, כראוי בסוגיות כספיות ציבוריות מעין אלה.
וישנה בעיה נוספת בהתנהלות זו: בדמוקרטיה ישנה הפרדת רשויות. ראש העיר הוא ראש הרשות המבצעת. תפקידו לנהל את העיר, את תקציבה, את מוסדותיה ואת צרכיה. אך אין זה מתפקידו לנהל חקירות ובדיקות על תפקוד העירייה ואגפיה השונים – לא העירייה המכהנת כעת ובטח שלא זו שכיהנה בעבר.
סמכות הפיקוח והביקורת נתונה בידי מוסד עצמאי ובלתי תלוי המכונה "מבקר העירייה". ברשות המבקר כלים לנהל בדיקה מקיפה, אמיתית ורשמית של כל אחד מן האגפים, המחלקות והגופים הפועלים בעיריית חיפה או מתקשרים עמה בחוזים. לא בכדי הקימה המדינה את מוסד המבקר. כיוון שבדיקת התנהלות ציבורית אינה עניין של מה בכך. לא די לעבור על מסמכים או דוחות של הקצאות כספים. המבקר פונה אל הגופים המסוקרים ומבקש את התייחסותם, את תגובתם לממצאים. רק לאחר קבלת התגובה המבקר בוחן אם יש בממצאים ממש ומפרסם את הדוח שלו. זהו דוח מפורט עד מאוד, טרחני לא אחת, היורד לפרטי פרטיהם של כל ממצא וכל מסקנה. לפעמים יש צורך בהעברת החומרים למשטרה להמשך חקירה או לפרקליטות.
אבל כל הדברים הללו אינם נמצאים בדוח המסכם של צוק. הממצאים לא ברורים ולא מתפרסמים, כך גם זהות הנחקרים ותגובתם. זהו דוח חלקי בלבד, של צד אחד בלבד. בפוסט שלה מתנהגת ראש העיר לא רק כחוקרת וכתובעת, אלא גם כשופטת.
אין לנו אפוא אלא להסיק מסקנה אחת מתבקשת: מטרת הפוסט אינה "לתקן" הליכים קלוקלים. מטרתו היא אחרת לחלוטין: הגברת התמיכה הציבורית בשלטון הנוכחי באמצעות הכפשתו של השלטון הקודם. ציניות פשוטה עטופה באצטלה של מלחמה בשחיתות.
"כלבו", 10.06.20