אל תחכו להחלטת ממשלה.
בתחילת השבוע הוטלה פצצה בחדר הדיונים של ועדת הפנים והסביבה של הכנסת. יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, מן הכלכלנים הבכירים בישראל ומקורב מאוד לראש הממשלה, היה הראשון שהדהים את הנוכחים והצופים כשהכריז ללא כל פחד או הססנות כי רק סגירתה של בזן תחזק את מטרופולין חיפה. הוא לא הסתפק באמירה כללית והצהיר כי יש לסגור את מתחם בזן לחלוטין בתוך 5 שנים, לא יותר.
השרה להגנת הסביבה הייתה עדינה יותר (ויש שיאמרו ריאלית יותר). היא אמנם סרבה להבטיח כי התעשיה הפטרוכימית תסולק ממפרץ חיפה בתוך חמש שנים, אבל כן הסכימה לתת תאריך יעד משלה: 2030, כלומר עשר שנים מהיום.
אני אינני חושב שבתוך עשור תתנתק מדינת ישראל מאנרגיה פוסילית, תעבור לאנרגיות מתחדשות וירוקות ותסגור לנצח את התעשיה הפטרוכימית. כדי שמהפכה דרמטית שכזו תתחולל כאן לא מספיק רק להצהיר על כך, גם אם אתן לשרה את הקרדיט שהצהרתה תמה וכוונותיה כנות ולשמחון אתן קרדיט כי הצהרתו אינה סתמית וזוכה לגב מראש הממשלה.
במדינת ישראל שום מהלך גדול לעולם אינו מתרחש במסגרת הזמן שהוקצבה לו, במיוחד כשמדובר במיזם תשתיות או אנרגיה. כבישים, מנהרות, מסילות, נמלי תעופה, מעבר מפעלים לגז, הקמת אסדות, בניית נמל ימי, גשרים או חזית ים – אף לא אחד ממיזמי ענק אלה שהיו בתכנון משרדי הממשלה ושאר גופי התכנון לא הושלמו במועד שהוקצב להם. כולם התעכבו, כולם התקדמו בעצלתיים, בעלויות הולכות וגדלות ובסחבת רבת שנים.
עד היום לא השכילה הממשלה להחליט היכן יקום נמל התעופה המשלים. עד היום לא החליטה הממשלה מה תעשה במאות אלפי תלמידי ישיבות והיא דוחה את ההחלטה עד אין קץ. עד היום לא החליטה הממשלה על חקיקת חוקה, על מעמד השטחים, על הורדת יוקר הדיור והמחייה, על הדרכים לעודד צעירים ישראלים לעבוד במקצועות פיסיים קשים, על מעבר למשק ללא עובדים זרים, על מעמדם של המסתננים ועל התמודדות עם מונופולים…
אם יש דבר מה שהניסיון הישראלי מלמד אותנו בכל הקשור לקבלת החלטות של ממשלה הוא שהממשלה הישראלית איננה יודעת לקבל החלטות.
מתחם בזן לא יסגר מהר כל-כך. הוא לא יסגר מהר כל-כך כי לא די בהצהרה על סגירתו, יש צורך להמציא פתרונות מועילים, ישימים ומוצלחים ליצור אנרגיה שתהיה גם נקייה וגם זולה; להשארת העצמאות האנרגטית של ישראל ברמתה הנוכחית; לפתרון תעסוקתי הולם לרבבות עובדי התעשיה הפטרוכימית; לטיפול מוצלח וזול יחסית לקרקע המזוהמת; לתכנית מתאר ארצית חדשה שתתאים למציאות של מפרץ ללא תעשיה.
חמש שנים יחלפו עד שהממשלה תגבש החלטה מוסכמת על הצורך העקרוני לסגור את בזן. חמש שנים נוספות יינתנו לבזן להמציא תכנית סגירה הדרגתית מוסכמת שביצועה יחל שלוש או ארבע שנים אחר-כך ויימשך עשור או יותר. בזמן הזה, סבלנותם של גופי התכנון תפקע, היזמים יאבדו עניין והתושבים יתייאשו או ימותו מסרטן או גם וגם.
אל תחכו להחלטת ממשלה. ראש הממשלה נתניהו מצטיין יותר מכל קודמיו בתכונה נדירה של חוסר יכולת לקבל החלטות הרות גורל. בכל שנות שלטונו לא קיבל אף לא פעם אחת החלטה הרת גורל אמיתית. ההחלטה על סגירת בזן היא חתיכת החלטה גורלית. ולכן לעולם לא יקבל אותה.
ניאלץ להמתין כולנו עד לרוטציה, אם תבוא. בסופו של דבר, ההבטחה של גנץ לפעול לטובת העניין ורתימתה של ח"כית חיימוביץ' לנושא הן-הן שהביאו להצהרות הדרמטיות השבוע. יתכן שנצטרך גם כאן להמתין להחלפת ראש הממשלה כדי שתהליך ההתנתקות מבזן יחל.
ולכן, אל תחכו להחלטת ממשלה, קחו את היוזמה בעצמכם. נכון, את בזן רק הממשלה תוכל לפרק, אבל אין זאת אומרת שעל הרשויות המקומיות בעוטף בזן לשבת כך וכך שנים בחיבוק ידיים ולהמתין לממשלה לפעול.
זה הזמן להתחיל בתכנון בר קיימא ומעשי של מפרץ ללא תעשיה מזהמת: לקחת את הבסיס של תכנית מפרץ החדשנות וליצור ממנו תמ"א בת ביצוע; לשנות את יעוד הקרקעות מתעשייה למגורים; להתחיל בפעולות שיווק של קרקעות מסביב למתחם עצמו; ליזום תחרות אדריכלות בינ"ל לעיצוב מתחמים ציבוריים של נופש, פנאי וספורט במפרץ; לתכנן מסלול רכבת קלה ולצאת במכרז לביצועו ועוד ועוד. עשו כבר היום כל מה שצריך כדי שמחר, כשתתקבל סוף-סוף החלטה רשמית, הכל כבר יהיה מוכן.
"כלבו", 4.7.2020