סנאי ירוק – סיפורה של מחלקת הסאגר בצה"ל

דבר המחבר

בחטיבת מילואי צנחנים צה"לית הייתה מחלקת אנשי מילואים שהתנהגה אחרת. שונה מכל מחלקה אחרת. אנשיה כינו את עצמם לעיתים המחלקה, לעיתים מחלקת סאגר. הם היו צנחנים, כעשרים אנשי מילואים שהתגייסו בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. רובם הוכשרו כנווטי טילי נ"ט קלים, טילים שיצאו משירות לאחר כמה שנים, והתפזרו ביחידות צנחנים שונות. לאחר מלחמת יום כיפור הם התקבצו יחדיו, מיוזמתם, מכמה מסגרות לוחמות, התמקמו בחולות של איסמעיליה, ליקטו טילים נגד טנקים מסוג סאגר שהותירו המצרים בחולות סיני ושיגרו כמה מהם על המצרים. גם אל לבנון הגיעו. הם השתתפו בלחימה במלחמת שלום הגליל ומיד עם תום הקרבות, אולי מעט לפני תום הקרבות, חזרו על דפוס פעולתם – חיפשו, איתרו ואספו טילי סאגר בדרום לבנון ושיגרו מהם על הסורים. הם דאגו למנות לעצמם מפקד מחלקה, שלא היה קצין; התנהלו ברמת המחלקה שלא על פי הפקודות; ניהלו שיחות על עתיד המחלקה על דעת עצמם ואף שזכו לתמיכה של מפקדיהם הישירים, המחלקה מעולם לא קיבלה בצה"ל הכרה רשמית כמחלקת לוחמה בשריון האויב.

צה"ל ראה בהם לוחמי צנחים רגליים ותו לא. הם לא קיבלו מצה"ל תקנים לאיוש תפקידים ולא אמצעי לחימה נגד טנקים. כאשר בשלהי שירות המילואים שלהם הוצבו לשרת בגדוד מודיעין, הם החליטו לאחר זמן שהם חוזרים לחטיבת הצנחנים – וכך היה.

הם האמינו שאם צה"ל לא יספק להם טילי נ"ט למלחמה, הם ימצאו את הטילים בכוחות עצמם, אצל האויב, בבוא העת.

בשירותי הארוך בצה"ל בסדיר ובמילואים, במשך יותר משלושים שנים, נתקלתי בדפוסי התנהגות של יחידות מיוחדות שבהן שירתי – בסיירת הצנחנים, בטיסות מבצעיות של חיל האוויר וכמו-כן בגופי מטה כמפקדת חיל האוויר ובגופים מקצועיים כמרכז לניסויי טיסה של חיל האוויר. נחשפתי גם להתנהלותן של יחידות אחרות בצה"ל – יחידות מבצעיות של חיילי רגלים, שריון ותותחנים. חוויתי התנהלות של טייסת קרב שבה התאמנתי בחיל האוויר האמריקני. ראיתי אפילו, גם אם קמצוץ, התנהלות של טייסת קרב בחיל האוויר הפרסי!

אנשי מחלקת סאגר התנהלו אחרת, לגמרי אחרת. אלו הנהיגו לעצמם אורחות שירות שחרגו מכל נורמת התנהגות צבאית שנחשפתי אליה. זאת מחלקה שלוחמיה לא הסתפקו במילוי תפקידם. אלה אנשים שהבינו טוב יותר משהבין צה"ל את התפקיד שנטלו על עצמם, או לפחות כך הם סברו. מכל מקום כך הם התנהלו. לצופים מהצד הם נראו לעיתים ככנופיית פרחחים, וחלק מהם אף היו מוכנים לראות את עצמם ככאלו. עם זאת, לוחמים "פרחחים" אלו עשו מעל ומעבר לנדרש למען השגת התוצאה ולא קידשו את הדרך להשגתה.

את חלקם הכרתי בעת שירות החובה שלי בצה"ל, בסיירת הצנחנים ובקורס לניווט טילי נ"ט מסוג אשף, שהתנהל ביחידת תותחנים. עם חלקם שמרתי על קשר חברי קרוב כל השנים. השכלתי להבין שנחשפתי לסיפורם של אנשים מופלאים, סיפור שבמשך שנים רבות סברתי שיש לספרו, אך משום-מה, הוא מעולם לא סופר דיו. עתה החלטתי שאין להמתין ובסיועם של חברים אלו, אנו חולקים את הסיפור עם העולם.

לא רק עניין היסטורי יש בסיפור. אני מאמין שחשיבותו גדולה הרבה יותר. לאורך כל חיי חדרה בי ההכרה שקיומנו כאן, בסביבה עוינת זו שבה אנו חיים, אינו מובטח וכי אין לנו שום סיכוי להתקיים אם כולנו נמלא את משימותינו רק במאת האחוזים ותו לא. אין די בכך. חייבים להיות כמה, לא כולם, שיעשו יותר. הרבה יותר. כך נהג סבי כלוחם וכמפקד בשדות הקרב בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, כך לחם אבי בפלוגות הלילה של אורד ווינגייט, כך השתדלתי לנהוג גם אני. לא כולם יכולים להיות כאלה ואולי בלתי אפשרי לדעת מראש מי מתאים להתנהגות כזו, אך סברתי שנכון להציג לציבור הקוראים את דבר קיומה של אפשרות חריגה ומבורכת זו, שמא היא תחלוף מהעולם, אף שספק רב בעיניי אם בצה"ל של היום יכולה להתקיים תופעה דומה.

סיפורם של אנשי מחלקת סאגר מובא כאן מפיהם. התחלתי לאסוף סיפורים אלה ממסמך שכותרתו תיעוד קורותיה של מחלקת הסאגר בגדוד 66, שערך אבישי בן-פורת, שהיה בזמנו חייל בפלוגה ד' של גדוד 66 בחטיבה 55. התיעוד התבסס על הקלטה של דברי לוחמי המחלקה, שהייתה גם היא בגדוד 66 בזמנו, ונעשתה בשנת 2002 במשאבי שדה. מפקד המחלקה, גדעון רפאפורט, הרחיב וסיפר ושיפר את המסמך. עבודה זו פורסמה פרק אחר פרק בדואר האלקטרוני לוותיקי גדוד 66. המשכתי לאסוף חומר מכתבה שכותרתה מונחי מטרה, שכתב עמית קורח ופורסמה בביטאון ביבשה בשנת 2009.

המשכתי, העמקתי והתבססתי על ראיונות, שיחות עם אנשים, פנים אל פנים ובמפגשים. ליקטתי באדיקות גם תיאורים כתובים שהמציאו לי אנשים אלה – חלקם דברים שפורסמו בעבר, חלקם דברים שנכתבו אך לא ראו אור וחלקם דברים שנכתבו במיוחד לצורך הספר. תיאורים אלה מובאים כאן בשם אומרם, מבלי לייחס חשיבות לשאלה אם נכתבו או נאמרו או פורסמו. עם-זאת, קרדיטים כלליים מובאים בהמשך. קטעים אלה כוללים לעתים שילוב של אמירות מכמה שיחות ומכמה התכתבויות לאחר שקובצו יחדיו. בדרך כלל דברי לוחמי המחלקה מובאים במקוטע אך ברצף כרונולוגי על פי סדר האירועים, עם חריגות אחדות לעבר ולעתיד. במקרים רבים אנשים שונים מתארים את אותם האירועים באופנים שונים, בחלק מהמקרים אפילו עם תיאורי עובדות הסותרים זה את זה. הדבר מוכר לי מספרים שנכתבו על אירועים שהשתתפתי בהם במלחמותיי בחיל האוויר והוא טבעי ומובן. לא נמנעתי מהבאת גרסאות מגוונות מבלי להכריע ביניהן.

לאורך הספר שונו לעיתים נוסחי מקורות כתובים, כולל מסמכים, מטעמי עריכה.

הופעתה של עובדה-לכאורה, גם אם היא ממקור כתוב מכובד, איננה בהכרח מלמדת על נכונותה.

פה ושם משובצים בין סיפורי אנשי מחלקת סאגר תיאורים משלימים שמקורותיהם אחרים, חיצוניים.

הבאתי גם קטעים מספר שלי שכותרתו ממשיכים או הולכים לקרב אוויר? שראה אור בשנת 2018.

מובן וברור שאנשי מחלקת סאגר לא פעלו בחלל ריק, ולכן מובאים כאן גם סיפוריהם של אנשים שיש להם זיקה לאנשי המחלקה ובמיוחד סיפוריהם המבצעיים של יוצאי מערכי טילי הנ"ט, התגר והאשף. לאחר החלק הראשון, המתמקד בגונדות האשף ובמחלקת סאגר, מובאים בחלק השני סיפורים על אודות יחידות טילאי נ"ט נוספות בצה"ל, החל מראשיתן בתותחנים ועד ליחידות הצנחנים, וזאת עד לסיומה של מלחמת שלום הגליל. סקירות אלה מובאות לשם הארת קיומן בלבד ואין כאן כל יומרה או כוונה להביא את סיפוריהן המלאים.

למתעמקים מובאות סקירות טכניות של טילי הנ"ט הרלוונטיים וסקירות של החלטות ומידע נוסף על אודות מערכי טיל הנ"ט, הקוברה (אשף) והסאגר (סנאי) בצה"ל, בהסתמך על מסמכים צה"ליים שסיפק לי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.

תשומת לב מיוחדת הקדשתי בניסיון להבין את הפער העצום, הבלתי נתפש כמעט, בין המשקל הנמוך עד כדי אפסי שהעניק צה"ל למערך טילי הנ"ט שלו משנות השישים ועד למלחמת יום הכיפורים, לבין המשקל הרב שנתנו למערכי טילי הנ"ט שלהם המצרים והסורים באותה התקופה.

את כל אלה אני מביא מנקודות המבט האישיות שלי, לעיתים בפרספקטיבה של התבוננות מגבוה, מתא הנווט של מטוס הקרב, מקום שבו אהבתי להיות, מקום שבו לחמתי את רוב מלחמותיי, מקום שממנו נטשתי פעמיים בשטחי אויב, שאינם רחוקים מאותם שטחים שבהם פעלו אנשי המחלקה בזמן זה או אחר.

לצורכי הבחנה, דבריהם של הלוחמים והאנשים המובאים בספר מיוחסים לדוברים בשמם ובגופן שונה. דבריי שלי מובאים ללא ציון שמי ובגופן אחר.

לפני שאביא את הסיפור המרכזי, סיפורם של אנשי מחלקת סאגר, אביא את הסיפור הקודם – סיפורם של האנשים מתקופת טילי הנ"ט, האשף בצנחנים, שלולא עברו בה אנשי מחלקת סאגר, לעולם לא הייתה נולדת.

(יאיר דוד)